1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 17/1/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה את נכותה של המערערת בשיעור 28% מיום 1/9/12 ("ההחלטה").
2. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 18/6/12 (ב"ל 11- 11- 33441), אשר הורה על השבת עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר המערערת מראשיתו ("פסק הדין").
3. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה מבססת החלטתה בתחום הריאומטולוגיה על חוות דעת ד"ר גלב מיום 8/11/12 ללא כל נימוק. נטען עוד כי הוועדה לא הסבירה מדוע מצבה האורולוגי של המערערת מתאים לפריט ליקוי 23(2)(א)(II), וכי הוועדה לא התייחסה למידת הדחיפות בהטלת שתן. המערערת הוסיפה וטענה, כי הוועדה חרגה מסמכותה עת דנה בתסמונת התעלה הקרפלית ובהשמנת יתר.
4. לטענת המשיב, הוועדה קיימה את הנחיות פסק הדין ולא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי. נטען כי הוועדה נימקה החלטתה כנדרש, ולא ניתן להתערב בקביעות רפואיות.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
6. ביום 27/9/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לרפואה פנימית ומומחה לרפואת אף אוזן גרון. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולדברי בא כוחה שהתלווה אליה, ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. לאחר שנערכה למערערת בדיקה קלינית, ביקשה הוועדה להיוועץ עם מומחה לריאומטולוגיה, וביום 8/11/12 נבדקה המערערת על ידי היועץ ד"ר גלב. יובהר כי עוד קודם להתכנסות הוועדה, ביום 14/8/12, נבדקה המערערת על ידי יועץ מומחה לאורולוגיה.
ביום 17/1/13 שבה הוועדה והתכנסה, ולאחר שעיינה בחוות דעת היועץ לריאומטולוגיה, סיכמה הוועדה את הדיון בעניינה של המערערת וקבעה לה נכות משוקללת בשיעור 28%.
7.
אשר לחוות דעת היועץ המומחה בתחום הריאומטולוגיה: אקדים ואבהיר כי אין לקבל את טענת המערערת בדבר הנמקת הוועדה עת אימצה את חוות דעתו של היועץ ד"ר גלב. הלכה היא שיועץ הממונה מטעם הוועדה והנותן בידה חוות דעת, לצורך מילוי החסר בהרכבה בתחום מסוים, כמוהו כחבר בוועדה עצמה וכלול בהרכבה מלכתחילה ומעמדו שווה ערך למעמדם של חבריה. מכאן, שיש לראות את המומחה לריאומטולגיה ד"ר גלב כמי שנימנה על הרכב הוועדה, ואין הוועדה נדרשת לדון בחוות הדעת ולהסביר מדוע היא מאמצת אותה.
למעלה מהדרוש אוסיף, כי לאחר שעיינתי בחוות הדעת הריאומטולוגית לא מצאתי בה פגם המצדיק התערבות בית הדין, וממילא המערערת לא הצביעה על טעות שנפלה בחוות הדעת. ביום 8/11/12 נבדקה המערערת על ידי ד"ר גלב, אשר הקשיב לתלונותיה ורשם אותן בסעיף ג' לחוות הדעת. היועץ ד"ר גלב בדק את המערערת וציין את ממצאיו: הגבלה בתנועות המפרקים היקפיים, תנועות עמוד שדרה צווארי תקינות, הגבלה קלה בכיפוף עמוד שדרה מותני, מבחן שובר 13, חלק מנקודות פיברומיאלגיה חיוביות. היועץ קבע למערערת נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) מיום 1/2/11.
אמנם מדובר בחוות דעת קצרה, אולם משהתייחס היועץ לכל תלונות המערערת בפניו, בדק את המערערת ותמך מסקנתו בקביעות הרפואיות - הרי שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בחוות דעת היועץ הריאומטולוג.
8.
באשר לנכות האורולוגית שנקבעה למערערת בגין הפרעה במתן שתן: נדחות טענות המערערת ככל שהן מכוונות להתייחסות הוועדה לפסק הדין. מקובלת עלי בהקשר זה טענת המשיב לפיה, משהורה בית הדין על השבת עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש, שומה על הוועדה לדון בערר מראשיתו, ואין זה מעניינה של הוועדה בהרכבה החדש לדון ולבחון את הפגמים שמצא בית הדין בפועלה של הוועדה נשוא פסק הדין.
ביום 14/8/12 נבדקה המערערת על ידי מומחה יועץ בתחום האורולוגיה, ד"ר בולקיאר. ד"ר בולקיאר התייחס לתלונות המערערת בדבר דחיפות ותכיפות במתן שתן, וקבע למערערת נכות בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 23(2)(א)(II), בגין דלקת כרונית קלה של שלפוחית השתן, עם תאי מוגלה בשתן ועם תכיפות בהטלת שתן ביום ובלילה.
כלל ידוע הוא שקביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של הנכה, הינן בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. לפיכך, טענת הערעור לפיה שגתה הוועדה ביישום פריט הליקוי - אשר נטענה במידה רבה בעלמא - אין לה על מה שתסמוך, והיא נדחית.
9. לסיום, לא מצאתי ממש ביתר טענות המערערת ודינן להידחות. כל, למשל, הטענות לעניין תסמונת התעלה הקרפלית והשמנת יתר. לטענת המערערת, הוועדה אינה רשאית לדון בנושאים זה, שכן היא שואבת סמכותה מהוראות פסק הדין, אשר לא עסק בנושאים אלה, גם לא הערר. המשיב טען מנגד, כי פסק הדין הנחה את הוועדה בהרכבה החדש לדון בערר המערערת מראשיתו, וכי הוועדה אינה כבולה לטענות שהועלו בערר ורשאית לדון בליקויים רפואיים שלא הופיעו בו.
דין טענות המערערת להידחות, מהטעמים הבאים:
ראשית, תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), תשמ"ד-1984 קובעת בזו הלשון:
"לצורך מתן החלטה לפי תקנת משנה (א) רשאית ועדה רפואית לעררים לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה".
לאמור, הוועדה הרפואית לעררים מוסמכת לשנות נכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, גם במקרה שהערר כוון לטענות אחרות.